Last Sunday, 18 August 2019, Hannah and I started out on our second annual road trip. I didn't update my blog during the trip because I didn't bring my computer with me. It's not a laptop, so it's much too cumbersome to bring along. I could have posted using my iPad or my iPhone, both of which I did bring with me, but posting from them is just too frustrating.
ביום ראשון האחרון, 18 באוגוסט 2019, התחלנו חנה ואני בטיול הדרך השנתי השני שלנו. לא עדכנתי את הבלוג שלי במהלך הטיול כי לא הבאתי איתי את המחשב שלי. הוא לא מחשב נייד, כך שהוא מסורבל מכדי להביא אותו. יכולתי לפרסם באמצעות האייפד או האייפון שלי, ששניהם הבאתי איתי, אבל פרסום מהם פשוט מתסכל מדי
The trip started Sunday morning when I picked up our rental car downtown. This is the first time that I've ordered a car with a manual transmission and actually gotten one, a black Nissan Micra. I drove to Hannah's and picked her up, and then I drove to my place, where we said goodbye to Pascal and picked up my bag. Then we drove up highway 12 to the little rest area at the intersection of highways 12 and 40. It's run by Neot Smadar, a nearby kibbutz. Then we continued on highways 40, 6, and 1 all the way to Tel Aviv. We stayed in Tel Aviv at the Gordon Inn, the same place we stayed last year. Our room this year didn't have a balcony, but it was still a very lovely place to stay.
הטיול התחיל יום ראשון בבוקר כאשר אספתי את המכונית השכורה שלנו במרכז העיר. זו הפעם הראשונה שהזמנתי מכונית עם תיבת הילוכים ידנית ולמעשה קיבלתי בדיוק אותה, ניסאן מיקרה שחורה. נסעתי לחנה ואספתי אותה ואז נסעתי לדירתי, שם נפרדנו מפסקל והרמתי את התיק שלי. אחר כך נסענו בכביש 12 לאזור המנוחה הקטן בצומת הכבישים 12 ו 40. הוא מנוהל על ידי נאות סמדר, קיבוץ סמוך. אחר כך המשכנו בכבישים מהירים 40, 6 ו -1 כל הדרך לתל אביב. נשארנו בתל אביב בפונדק גורדון, אותו מקום בו שהינו בשנה שעברה. לחדר שלנו השנה לא הייתה מרפסת, אבל הוא עדיין היה מקום מקסים לשהות בו
On Monday morning, we walked to the U.S. Consulate in Tel Aviv. We both needed to renew our U.S. passports. We had interestingly opposite reactions to our experience there. Hannah felt relieved to be at "home" in an American facility, and I felt even more strongly how separated I have become from the United States of America. For her, it was a relief; for me, it was a slightly unpleasant reminder of how much more I've come to love Israel than the U.S. In any case, we got the process started on our new passports and will have them before long.
ביום שני בבוקר הלכנו לקונסוליה האמריקאית בתל אביב. שנינו היינו צריכים לחדש את הדרכונים של ארה"ב. היו לנו תגובות הפוכות באופן מעניין לחוויה שלנו שם. חנה הרגישה הקלה להיות "בבית" במתקן אמריקאי, ואני הרגשתי ביתר שאת עד כמה נפרדתי מארצות הברית. מבחינתה זו הייתה הקלה; מבחינתי זו הייתה תזכורת מעט לא נעימה עד כמה הפכתי לאהוב את ישראל מאשר ארה"ב. בכל מקרה, התחלנו את התהליך לדרכונים החדשים שלנו ונקבל אותם לפני זמן רב
After checking out of our hotel, we followed highways 20, 5, and 6 until just before Yokneam. At that point, we got off and drove up onto Har Carmel, to Daliyat Al-Karmel, the Druze city. We had intended to visit the main downtown area there and do a little shopping, but I managed to get off the main road at some point, and it was only with Hannah's help using Google Maps that we got back on course. I thought the downtown area was still ahead, but it wasn't, and so we missed it entirely! We drove down the north side of the mountain just after the University of Haifa and continued to Nahariya, where we stopped for a very late lunch. Then we continued to Rosh HaNikra.
לאחר שיצאנו מהמלון, המשכנו לכבישים 20, 5 ו 6 עד רגע לפני יקנעם. באותה נקודה ירדנו ונסענו להר הכרמל, לדלית אל-כרמל, העיר הדרוזית. התכוונו לבקר באזור המרכז הראשי בעיר ולעשות קניות מעט, אבל הצלחתי לצאת מהכביש הראשי בשלב מסוים, ורק בעזרתה של חנה באמצעות מפות גוגל חזרנו למסלול. חשבתי שאזור העיר המרכזי עדיין קדימה, אבל זה לא היה, ולכן לא הצלחנו לחלוטין! נסענו לאורך הצד הצפוני של ההר קצת אחרי אוניברסיטת חיפה והמשכנו לנהריה, שם עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת מאוד. אחר כך המשכנו לראש הנקרה
At Rosh HaNikra, we took the cable car down, watched the video about the place, and walked around the loop trail inside the mountain to see the impressive grottos, where the water of the Mediterranean Sea splashes around in numerous caves. It's a beautiful and impressive place to see.
בראש הנקרה ירדנו ברכבל, צפינו בסרטון הווידיאו על המקום והסתובבנו במסלול הלולאה בתוך ההר כדי לראות את הנקרות המרשימות, בהן מי הים התיכון מתיזים במערות רבות. זה מקום יפה ומרשים לראות
From there, we drove over to Klil, the little off-the-grid town set way back from the sea above Nahariya. We stayed there at the Klil Guest House in the same room where we stayed last year. Once again, we really enjoyed our stay there! We simply left the door and window wide open all night, and were very comfortable. In the morning, Hannah took a short hike around the very rural village while I slept in a bit and then relaxed on the balcony.
משם נסענו לכליל, הכפר הקטן מחוץ לרשת שנמצאת למעלה מהים מאחור נהריה. התארחנו שם בבית הארחה כליל באותו החדר בו שהינו בשנה שעברה. שוב נהנינו מאוד מהשהייה שלנו שם! פשוט השארנו את הדלת והחלון פתוחים כל הלילה והיה לנו מאוד נוח. בבוקר חנה יצאה לטיול קצר ברחבי הכפר בזמן שישנתי קצת ואז נרגעתי במרפסת
When we left there, we drove along the Northern Road to Bar'am National Park. Just before we got there, we stopped to visit a cave that is, essentially, a sink hole that drains a small valley into the ground water below. Bar'am was a town in Talmudic times. It had at least 2 synagogues, one of which is still partially standing (and has been further reconstructed slightly). The village also contains the ruins of a church from about the same time period. After that, we drove to Khurfeish, a Druze town not too far away. We ate lunch there at the Mount Pearl Restaurant, and it was about as fabulous as it could be. Although the salatim, hummus, and falafel were, superficially, similar to the kind of food one finds everywhere in Israel, they was ALL of distinctly better quality and significantly more tasty!
כשיצאנו משם נסענו בדרך הצפונית לפארק הלאומי ברעם. רגע לפני שהגענו, עצרנו לבקר במערה שהיא בעצם חור כיור שמנקז עמק קטן למי התהום שמתחת. ברעם הייתה עיר בתקופת התלמוד. היו בו לפחות שני בתי כנסת, שאחד מהם עדיין עומד בחלקו (ושוחזר מעט יותר). הכפר מכיל גם חורבות של כנסייה מאותה תקופה בערך. לאחר מכן נסענו לח'ורפיש, עיר דרוזית שלא רחוקה מדי. אכלנו שם ארוחת צהריים במסעדת פנינת ההר, וזה היה מדהים בערך שיכול היה להיות. למרות שהסלטים, החומוס והפלאפל היו, באופן שטחי, דומים לסוג האוכל שמוצאים בכל מקום בישראל, הם היו כולם באיכות טובה יותר וטעימים יותר בצורה משמעותית
From there, we drove past Peki'in and Rama, eventually descending to the Kinneret (the "Sea of Galilee"). I made the rather serious mistake of deciding to drive along the west shore through T'veria (Tiberias), and we got stuck for a LONG time in extremely slow, bumper-to-bumper traffic. If I ever even consider going to T'veria again, PLEASE remind me NOT to! Anyway, we did finally get through. We drove almost out to Hamat Geder, up the very steep, narrow road to the southern end of the Golan, and all the way up to Odem, near the northern end. We followed highway 98, which is the furthest east highway in Israel.
משם עברנו על פני פקיעין ורמה, בסופו של דבר ירדנו לכנרת. עשיתי טעות רצינית כי החלטתי לנסוע לאורך החוף המערבי דרך טבריה, ונתקענו תקופה ארוכה בתנועה איטית במיוחד, פגוש אל פגוש. אם אני בכלל שוקל לנסוע שוב לטבריה, אנא הזכיר לי שלא! בכל אופן, סוף סוף עברנו. נסענו כמעט לחמת גדר, למעלה בדרך התלולה והצרה עד לקצה הדרומי של הגולן, וכל הדרך עד לאודם, בסמוך לקצה הצפוני. נסענו בכביש 98 שהוא הכביש המזרחי ביותר בישראל
We stayed Tuesday night at the Golan Heights Hostel in Odem. What a lovely place! There was a lovely public sitting room, with books available in several languages, descriptions of interesting things to see in the area, and comfortable furniture to sit on. There is also a well-equipped and stocked kitchen where guests can purchase foods cheaply and prepare them themselves. The hostel also provides a free pancake breakfast. Outside, there are many places to sit, including a geodesic domed yoga yurt and a repurposed VW van. There's also a garden with a compost pile. It's been a long time since I've slept in a bunk bed, but I still volunteered to take the top bunk so that Hannah could have the bottom one. It all worked just fine for both of us.
התארחנו ביום שלישי בערב בהוסטל רמת הגולן באודם. איזה מקום מקסים! היה מקום ישיבה ציבורי מקסים, עם ספרים זמינים במספר שפות, תיאורים של דברים מעניינים לראות באזור, וריהוט נוח לשבת עליו. יש גם מטבח מאובזר ומלא מצויד בו האורחים יכולים לרכוש אוכל בזול ולהכין בעצמם. ההוסטל מספק גם ארוחת בוקר פנקייק בחינם. בחוץ יש הרבה מקומות לשבת בהם, כולל יורט יוגה כיפתי בגיאודזית וטנדר פולקסווגן מחודש. יש גם גינה עם ערמת קומפוסט. כבר הרבה זמן שישנתי במיטת קומותיים, אבל עדיין התנדבתי לקחת את הדרגש העליון כדי שחנה תוכל לקבל את התחתון. הכל עבד מצוין לשנינו
We started our day on Wednesday by driving down to Banias. It's a National Park that has two foci of interest. First, we went to the area of the ancient city of Caesarea Philippi. Most interesting were the remains of the various pagan temples next to the cliff. Perhaps the most important was the one dedicated to the god Pan. In fact, that's ultimately where the alternative name of the city came from. First, it was Paneas, but due to the lack of a "p" sound in Arabic, it corrupted to "Banias". From there, we drove a short distance to the other focus of the national park, the Banias Waterfall and gorge. They have opened a new suspended trail since the last time I was there. This meant that we walked a LOT farther in the sun than I had expected, something which nearly wiped both of us out, with its effects extending the rest of the day, in fact. Nevertheless, the new trail is truly wonderful, beautiful, and amazing. It's a boardwalk that is somehow attached to the steep wall of the gorge, sometimes extending out over the raging white water of the stream. This part is almost totally in the shade provided by the trees in the canyon. Eventually, ones comes to the older trail and, a short distance further upstream, to the waterfall at the head of the gorge. It was all truly beautiful!
התחלנו את היום שלנו ביום רביעי בנסיעה לבניאס. זה גן לאומי שיש בו שני מוקדי עניין. ראשית, נסענו לאזור העיר העתיקה קיסריה פיליפי. המעניינים ביותר היו שרידי המקדשים השונים האלילים הסמוכים לצוק. אולי החשוב ביותר היה זה שהוקדש לאל פן. למעשה, זה בסופו של דבר המקור ממנו הגיע השם האלטרנטיבי. ראשית, זה היה פאניאס, אך בגלל היעדר צליל ״פ״ בערבית, הוא עבר שניו ל"בניאס". משם נסענו מרחק קצר למוקד האחר של הפארק הלאומי, מפל הבניאס והערוץ. הם פתחו שביל מושעה חדש מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. פירוש הדבר שהלכנו הרבה יותר רחוק בשמש ממה שציפיתי, משהו שכמעט מחק את שנינו, עם השפעותיו שהאריכו את שארית היום. עם זאת, השביל החדש באמת נפלא, יפהפה ומדהים. זו טיילת המחוברת איכשהו לקיר התלול של הערוץ, שלעתים משתרעת על פני המים הלבנים והשתוללים של הנחל. חלק זה כמעט לחלוטין בצל המסופק על ידי העצים בקניון. בסופו של דבר, אלה מגיעים לשביל הישן יותר, ובמרחק קצר יותר במעלה הזרם, אל המפל שבראש הערוץ. הכל היה יפה באמת
We drove down the Hula Valley on the east side until Gonen and then back up into the Golan all the way to Masadeh, a Druze town not far from Odem. We ate another delicious lunch there at another restaurant that I have been to several times before. Then we headed south and visited Har Bental, one of my favorite places in the Golan. It's a volcanic peak with great views in all directions, especially deep into Syria, the border with which is only a few kilometers away. Then we continued south to Katzrin, the only Jewish city in the Golan (although there are numerous smaller settlements).
נסענו במורד עמק החולה בצד המזרחי עד גונן ואז חזרה למעלה לגולן כל הדרך למסעדה, עיר דרוזית לא רחוקה מאודם. אכלנו שם עוד ארוחת צהריים טעימה במסעדה אחרת שהייתי בה מספר פעמים בעבר. אחר כך פנינו דרומה וביקרנו בהר בנטל, אחד המקומות האהובים עלי בגולן. זהו פסגה געשית עם נופים נהדרים לכל הכיוונים, במיוחד לעומק סוריה, שהגבול איתה נמצא רק כמה קילומטרים משם. אחר כך המשכנו דרומה לקצרין, העיר היהודית היחידה בגולן, אם כי יש מספר יישובים קטנים יותר
In Katzrin, we had booked a room at the Blueberry Rooms. It was a little tricky to locate the place exactly, and even more difficult to find parking nearby. We eventually discovered that we needed to check in at the Blueberry Café. By that time, we both looked so tired that the proprietor offered us some cool drinks of water and a little time to relax and cool off before he showed us up to our room. After going up nearly 30 steps, we got to our room, which was VERY large and spacious, with a beautiful hardwood floor. It was a very comfortable place to stay.
בקצרין הזמנו חדר בחדרי בלו ברי. היה קצת מסובך לאתר את המקום בדיוק, וקשה עוד יותר למצוא חניה בקרבת מקום. בסופו של דבר גילינו שאנחנו צריכים לעשות צ'ק אין בבית קפה בלו ברי. באותו זמן, שנינו נראו עייפים כל כך שבעל העסק הציע לנו כמה משקאות מים צוננים וקצת זמן להירגע ולהתקרר לפני שהוא הוביל אותנו לחדר שלנו. אחרי שעלינו כמעט 30 מדרגות, הגענו לחדר שלנו שהיה גדול מאוד ומרווח עם רצפת עץ קשה. זה היה מקום מאוד נוח לשהות בו
In the morning (Thursday), we explored Katzrin a bit, starting with ancient Katzrin, a prominent town from Talmudic times. Then we spent quite a bit of time enjoying the excellent displays at the Golan Heights museum in town. The first settlements in the area go well back into prehistoric times and then extend through many different periods and peoples. It's all documented in interesting and engaging ways. We both thoroughly enjoyed our time there.
בבוקר (חמישי), חקרנו מעט את קצרין, החל מקצרין העתיקה, עיירה בולטת מימי התלמוד. ואז בילינו לא מעט זמן בהנאה מהתצוגות המצויינות במוזיאון רמת הגולן בעיר. היישובים הראשונים באזור היו בתקופות הפרה-היסטוריות ואז נמשכים לאורך תקופות ועמים שונים. הכל מתועד בדרכים מעניינות ומרתקות. שנינו נהנינו מאוד מהזמן שלנו שם
When we left Katzrin, we drove over to Khurfeish again for another lunch at that superb restaurant! Then we headed rapidly south, driving the entire length of highway 6. After driving a little east, we reached our destination for the day, Arad. We stayed there that night in the same hostel where we had stayed last year.
כשיצאנו מקצרין, נסענו שוב לחורפיש לארוחת צהריים נוספת במסעדה המעולה ההיא! ואז פנינו במהירות דרומה, נסענו לאורך כל הכביש 6. לאחר נסיעה מעט מזרחה הגענו ליעדינו ביום, ערד. לנו שם באותו לילה באותה אכסניה בה שהינו בשנה שעברה
On Friday, we only had to drive from Arad to Be'er Sheva. We decided to visit the old city in Be'er Sheva. We walked around the open-air market for a while and then visited two museums right by where we had parked. The first was The Negev Museum of Art. It featured an exhibit of pictures and stories from the early days of Be'er Sheva. The second was The Museum of Islamic and Near Eastern Cultures. The exhibit there was of modern Turkish art that is heavily influenced by old traditions in that region. It was housed in a former mosque from the Ottoman Era, and the whole effect was very nice.
ביום שישי נאלצנו לנסוע רק מערד לבאר שבע. החלטנו לבקר בעיר העתיקה בבאר שבע. הסתובבנו קצת זמן בשוק ואז ביקרנו בשני מוזיאונים ממש על יד המקום בו חנינו. הראשון היה מוזיאון הנגב לאמנות. היה בו תערוכה של תמונות וסיפורים מימי ראשית של באר שבע. השני היה מוזיאון התרבויות האיסלאמיות והמזרח הקרוב. התערוכה שם הייתה של אמנות טורקית מודרנית המושפעת מאוד ממסורות ישנות באזור זה. הוא שוכן במסגד לשעבר מהתקופה העות'מאנית, וכל האפקט היה נחמד מאוד
After that, we drove over to the big mall near the central bus station, where we ate lunch at Aroma. We parked in the parking garage right next to a pillar on the left side of the car. Unfortunately, I completely forgot about the pillar when I began to back out, and, as a result, broke the whole left mirror assembly off the car (it was hanging by a cord) and scratched the left door and fender. I was SO mad at myself! But I was glad that I had decided to purchase the comprehensive insurance! I called Hertz, and they brought another car out for me and took the first one away, even though it was Friday afternoon by then. So, after that, we had a white Honda Civic station wagon with an automatic transmission and cruise control. It's too big, and the automatic transmission was annoying, as they always are, but the cruise control is very nice.
לאחר מכן נסענו לקניון הגדול שליד התחנה המרכזית, שם אכלנו ארוחת צהריים בארומה. חנינו במוסך החניה ממש ליד עמוד בצד שמאל של המכונית. לרוע המזל, שכחתי לחלוטין את העמוד כשהתחלתי לצאת החוצה, וכתוצאה מכך שברתי את כל מכלול הראי השמאלי מהרכב (הוא היה תלוי בחוט) וגירדתי את הדלת השמאלית והצד הקדמי. כעסתי על עצמי! אבל שמחתי שהחלטתי לרכוש את הביטוח המקיף! התקשרתי להרץ, והם הוציאו מכונית נוספת בשבילי ולקחו את הראשונה משם, למרות שזה היה אחר הצהריים של יום שישי. אז אחרי זה היה לנו הונדה סיוויק לבנה עם תיבת הילוכים אוטומטית ובקרת שיוט. הוא גדול מדי והתמסורת האוטומטית הייתה מעצבנת, כמו שהם תמיד, אבל בקרת השיוט נחמדה מאוד
We stayed at the Old Town Guest House that night. Our "room" was actually an apartment, with an entry hallway, toilet room, bathtub shower room, kitchen, sitting room, and bedroom. It was very clean and well-maintained, and there were lots of beautiful pictures hanging on all the walls. We discovered that there was a nice restaurant, called Lola, just a short block away. We ate there both Friday night and Shabbat morning.
התארחנו באותו לילה בבית ההארחה בעיר העתיקה. "החדר" שלנו היה למעשה דירה, עם מסדרון כניסה, חדר שירותים, חדר מקלחת באמבטיה, מטבח, חדר ישיבה וחדר שינה. הוא היה מאוד נקי ומטופח והיו הרבה תמונות יפהפיות תלויות על כל הקירות. גילינו שיש מסעדה נחמדה, שנקראת לולה, רק רחוק קצר משם. אכלנו שם גם בערב שבת וגם בבוקר של שבת
We drove home via Dimona and the Arava in the middle of the day on Shabbat, and it seemed quite a bit shorter than usual to me. After relaxing for a while at Hannah's, I drove on over to my place. It was a great trip!
נסענו הביתה דרך דימונה והערבה באמצע היום בשבת, וזה נראה לי לא מעט קצר מהרגיל. לאחר שהתרגעתי זמן מה אצל חנה, המשכתי לגירתי. היה טיול נהדר
